ערמונית מוגדלת: הגורמים, האבחון ודרכי הטיפול

ערמונית מוגדלת, מצב הנקרא גם היפרפליזה שפירה של הערמונית, היא מצב רפואי המתרחש אצל גברים בלבד, שבו בלוטת הערמונית מוגדלת אך אינה סרטנית.

הערמונית עוברת שתי תקופות גדילה בחייו של גבר בריא: בתחילת גיל ההתבגרות מתרחש פרץ גדילה משמעותי, כאשר הערמונית מכפילה את גודלה. תקופת הגדילה השנייה מתחילה בסביבות גיל 25, וממשיכה בהדרגה במהלך רוב החיים. הגדלה שפירה של הערמונית מתרחשת בשלב הצמיחה השני, בדרך כלל במהלך הגיל השלישי, כאשר הערמונית גדלה יתר על המידה ומפעילה לחץ על השופכה ושלפוחית השתן.

מהי הערמונית?

הערמונית, הנקראת גם "פרוסטטה" היא בלוטה דמוית אגוז המהווה חלק ממערכת הרבייה הגברית. תפקידה העיקרי של הערמונית הוא לייצר נוזל שנקרא "נוזל הערמונית", שהוא חלק משמעותי מנוזל הזרע. הערמונית ממוקמת מעל לחלחולת ומתחת לשלפוחית השתן, והיא מקיפה את השופכה.

גורמים להגדלה של הערמונית

במהלך חייהם, גברים מייצרים רמות גבוהות של טסטוסטרון ורמות נמוכות של אסטרוגן. עם ההתבגרות, כמות הטסטוסטרון בדם פוחתת, מה שמשאיר שיעור יחסי גבוה יותר של אסטרוגן. החוקרים מסוימים משערים כי ייתכן שערמונית מוגדלת נובעת מהשיעור המוגבר של האסטרוגן בבלוטת הערמונית, דבר אשר מגביר את הפעילות של חומרים המעודדים התרבות מוגברת של תאים. יחד עם זאת, נמצא כי הגדלת ערמונית אינה מתרחשת בקרב גברים שאשכיהם הוסרו לפני גיל ההתבגרות. לפיכך, חוקרים אחרים מאמינים שגורמים הקשורים להתבגרות האשכים עשויים להיות מעורבים בתהליך. תיאוריה נוספת מתמקדת בהורמון גברי הנקרא DHT, הממלא תפקיד בהתפתחות הערמונית. מספר מחקרים הצביעו על כך שלמרות הירידה ברמת הטסטוסטרון המתרחשת עם השנים, רמות ה-DTH בערמונית ממשיכות להיות גבוהות ואף להצטבר. ייתכן כי דבר זה מעודד את תאי הערמונית להמשיך ולגדול. נמצא אף כי גברים שאינם מייצרים DHT אינם סובלים מהגדלה של הערמונית.

תסמינים

חומרת התסמינים עשויה להשתנות מאדם לאדם והם נוטים להחמיר בהדרגה עם הזמן.

תסמינים נפוצים כוללים:

• שלפוחית רגיזה (צורך תכוף ודחוף לתת שתן)
• תדירות מוגברת של מתן שתן בלילה
• קושי להתחיל במתן שתן
• בריחת שתן
• זרם שתן חלש או קטוע
• חוסר יכולת לרוקן לגמרי את השלפוחית
• תסמינים נפוצים פחות כוללים:
• חוסר יכולת לתת שתן
• דם בשתן

גורמי סיכון

גורמי הסיכון להגדלת בלוטת הערמונית כוללים:

גיל: ברוב המקרים, התופעה של ערמונית מוגדלת מתרחשת אצל גברים מעל גיל 50, ונדיר ביותר למצוא אותה אצל אנשים בני פחות מ-40.

היסטוריה משפחתית: נמצא כי יש בסיס גנטי להתפתחות התופעה, כך שהיא בדרך כלל מופיעה בקרב מספר גברים באותה משפחה.

מחלות רקע: מחקרים מראים כי סוכרת, מחלות לב ושימוש בחוסמי בטא עלולים להגביר את הסיכון לסבול מערמונית מוגדלת.

סגנון חיים: השמנת יתר וחוסר פעילות גופנית מהווים אף הם גורמי סיכון משמעותיים.

סיבוכים אפשריים

ברוב המקרים, הגדלה של הערמונית אינה גורמת לסיבוכים מלבד ההשפעה הישירה על שלפוחית השתן. עם זאת, במקרים חמורים יכולות להתרחש תופעות כגון:

חסימה מוחלטת של דרכי השתן: זוהי תופעה מסוכנת המחייבת החדרת קטטר לשופכה לשם ניקוז השתן. לעיתים יידרש אף ניתוח.

דלקות בדרכי השתן: חוסר יכולת לרוקן את השלפוחית לחלוטין מגביר את הסיכון לזיהום בדרכי השתן. במקרה של זיהומים חוזרים ונשנים, ייתכן שהרופא ימליץ על ניתוח להסרת חלק מן הערמונית או לכרות אותה לגמרי.

אבנים בשלפוחית השתן: אלו הן אבנים מינרליות שעשויות להיווצר בשל חוסר יכולת לרוקן את השלפוחית. תופעה זו עשויה לגרום לזיהום, דם בשתן וחסימה בזרימת השתן.

נזק קבוע לשלפוחית השתן: שלפוחית שאינה מתרוקנת יכולה להימתח ולהיחלש עם הזמן. כתוצאה מכך, היא אינה יכולה להתכווץ כראוי, דבר שמחמיר את התופעה והופך את ריקון השלפוחית לקשה יותר בכל יום שעובר.

נזק לכליות: אצירת שתן עשויה לפגוע ישירות בכליות, או לאפשר לזיהומים בשלפוחית השתן לחדור אליהן.

אבחון

כדי לאבחן את התופעה, הרופא יתחיל בלקיחת היסטוריה רפואית ומשפחתית ובסקירת הסימפטומים. לאחר מכן הוא עשוי לבצע בדיקה גופנית, הכוללת בדיקה ידנית של הערמונית דרך פי הטבעת. בדיקות נוספות עשויות לכלול: בדיקות דם, ביופסיה לשלילת סרטן, בדיקת אולטרסאונד, בדיקת זרימת שתן ובדיקה אווירודינמית כדי להעריך את תפקוד שלפוחית השתן.

דרכי טיפול וניהול

הטיפול בערמונית מוגדלת עשוי להשתנות בהתאם לגיל, המצב הבריאותי ומצב הערמונית. ניתן לחלק את הטיפולים למספר קטגוריות:

1. ניהול התופעה

במקרים קלים, ייתכן שניתן לחיות לצד התופעה כמעט ללא קושי. במקרים של דליפת שתן ניתן להשתמש במגוון מוצרי ספיגה איכותיים. אלו הם מוצרים כמו תחתונים סופגים או סוגים שונים של תחבושות לבריחת שתן, שנועדו לספוג את השתן בצורה הגיינית ונוחה. בנוסף, ניתן לבצע תרגילים לחיזוק רצפת האגן כדי להפחית את דליפת השתן. חיזוק רצפת האגן משפר את השליטה בסוגרים, דבר שעשוי אפילו לייתר את הצורך להשתמש באופציה של תחתונים לבריחת שתן.

במקרים של מתן שתן מוגבר אך נשלט, כדאי להפחית בצריכת קפאין ולהימנע משתיית נוזלים רבים בשעות הערב. בנוסף, חשוב להקפיד על שגרה בריאה של כושר גופני.

2. טיפול רפואי

ישנן מספר תרופות שעשויות לסייע במקרים של ערמונית מוגדלת. חלקן עוזרות להרפות את שרירי הערמונית או שלפוחית השתן, וחלקן מיועדות לכווץ את הבלוטה. הרופא עשוי להמליץ על שילוב של מספר תרופות כדי להגיע לתוצאה אופטימלית. במקרים מסוימים, ניתן גם לבצע ניתוח זעיר פולשני או ניתוח פתוח כדי להסיר חלק מן הערמונית או אפילו לכרות אותה לגמרי.

3. טיפול טבעי

נטורופתים ממליצים על מספר צמחי מרפא טבעיים שיכולים להקל על התסמינים, בהקטנת הבלוטה או במניעת הגדלה נוספת. צמחים אלה כוללים דקל ננסי, זרעי דלעת, סרפד, ליקופן, סויה ועוד. ניתן למצוא תוספי תזונה שונים המכילים שילוב של הצמחים הללו ונחשבים כמומלצים לסובלים מערמונית מוגדלת.

4. תזונה

חשוב מאוד לצרוך תזונה בריאה ומאוזנת, העשירה בוויטמינים, מינרלים, חלבון וסיבים תזונתיים. כדאי גם ליטול תוספי תזונה הכוללים אבץ, ויטמין E וחומצות אמינו, בעיקר למי שמתקשה לשמור על תזונה בריאה. כדי למנוע מצב של התפתחות דלקות בשלפוחית השתן, כדאי לשתות מיץ חמוציות ומיץ תפוחים.