מהי בריחת שתן בהריון?
בריחת או דליפת שתן בהריון היא מצב מוכר בו יש איבוד שתן לא רצוני במהלך תקופה ההריון. מצב בו יש תחושת רטיבות משתן בתחתונים עלול להיות אירוע חד פעמי בכל שלב בהריון, או להופיע לסירוגין, ויש כאלה שסובלות מאיבוד שתן לכל אורך ההריון ובעיקר לאחריו.
דליפת השתן בעת הריון, כמו גם בגברים או בנשים שאינן בהריון, קורית בשל חוסר יכולת שריר הסוגר למנוע יציאה של שתן מהשלפוחית.
מצב זה יכול לקרות במספר מנגנונים:
המצב המוכר ביותר הוא חולשת שרירי רצפת האגן (מצב הקרוי דליפת שתן במאמץ), אך גם איבוד שתן מתוך פעילות יתר בשריר השלפוחית(נקרא דליפת שתן מדחיפות), ואף איבוד שתן בעקבות מילוי יתר של השלפוחית, או בשילוב של המצבים, כולם מוכרים בעת הריון.
בכל מצב של איבוד שתן מומלץ לפנות ליעוץ רפואי.
מהם הגורמים לבריחת שתן בהריון?
באופן כללי, בגברים ובנשים כאחד, לרצפת האגן יש תפקיד מרכזי ביציבה, תנועה והפחתת עומס מהגב (שרירי הליבה), שעיקרו תמיכה באברי הבטן השונים, ותפקידים נוספים כמו עזרה בשליטה במערכת השתן והעיכול בהתרוקנות והתאפקות (מתן שתן וצואה). בנוסף, לרצפת האגן חשיבות מרכזית לתפקוד מיני תקין ובנשים כמובן גם נשיאת הריון ולידה. כל אלו מצריכים מבנה אגני חזק מחד וגמיש מאידך ותפקוד תקין של המח, אברי האגן (של מערכת השתן והמין), השרירים, הרצועות והעצמות באגן.
בשל שינויים פיזיולוגיים שעוברים על גוף האישה בכלל ואברי האגן בפרטי בעת ההריון (כגון עליה במשקל, השפעה הורמונאלית ועוד), ובעקבות לידה, ישנו עומס ניכר על שרירי ואברי רצפת האגן ומצב זה עלול להביא לחולשה של שרירי רצפת האגן ושריר הסוגר, ולבריחת שתן לא רצונית בעיקר במאמץ, במצבים שמביאים לעלית הלחץ התוך בטני - כמו בעת שיעול, עיטוש, צחוק, הרמת משא כבד או פעילות גופנית בעיקר כזו שכולל הליכה מהירה, ריצה או קפיצה.
בהריון נפח השתן עולה וגם בשל גדילת הרחם שלוחץ מצדו על השלפוחית, גוברת תחושת הצורך להתרוקן מספר רב של פעמים (תסמין הקרוי תכיפות) וגם תחושת הצורך העז והפתאומי לרוקן שתן( תסמין הקרוי דחיפות) עם קושי גובר והולך ביכולת ההתאפקות. בהריון גם יש נטייה מוגברת לנוקטוריה- תסמין של קימות בלילה מתוך שינה להטיל שתן.
כידוע תסמינים אלו אינם ספציפיים להריון ויש להם גורמים רבים, אך הם בהחלט גוברים בעת הריון בשל השינויים הפיסיולוגיים והטבעיים שקורים לגוף במהלכו.
מהן דרכי הטיפול בבריחת שתן בהריון
הטיפול הטוב ביותר לדליפת שתן בהריון הוא למעשה מניעה והכנת הגוף להריון וללידה.
כלומר, לשמור על משקל תקין, לדאוג לתזונה נאותה, להקפיד על שתיה מספקת של מים, וגם להפחית גריינים לשלפוחית כגון קפאין ואלכוהול לפני ההריון ולהימנע מהם במהלכו.
עוד לפני ההריון – ביצוע חיזוק שרירי רצפת האגן בפיזיותרפיה ייעודית ולמידת תרגילים שניתן להמשיך ולבצע גם לאורך ההריון ולאחר הלידה מהווים את הנתח העיקרי במניעה וטיפול בדליפת שתן במאמץ לאחר הלידה.
פיזיותרפיה לחיזוק שרירי רצפת האגן יכולה לעיתים לעזור גם במניעת דחיפות ואיבוד שתן מדחיפות, בעיקר בתרגול הדרגתי ומבוקר של הארכת משכי ההתאפקות (להתאמן "להחזיק" את השלפוחית מלאה כל פעם לקצת יותר זמן...)
במהלך ההריון לא ניתן לקחת תרופות שניתנות בד"כ למצבי דליפת שתן מדחיפות ומומלץ גם להימנע מניתוחים.
לאחר הלידה באם חיזוק רצפת האגן בפיזיותרפיה לא שיפר את דליפת השתן במאמץ ניתן להציע טיפול ניתוחי בניתוח זעיר פולשני המבוצע דרך הנרתיק ובו מחדירים סרט סינתטי לתמיכה בשופכה. אם עיקר דליפת השתן לאחר הריון קורית מדחיפות, ניתן יהיה לנסות טיפולים תרופתיים המרגיעים את פעילות היתר בשריר השלפוחית.
