בריחת או דליפת שתן אחרי לידה
בריחת או דליפת שתן לאחר לידה היא מצב מאוד מוכר בו קורה איבוד שתן לא רצוני (כלומר תחושת רטיבות משתן בתחתונים) לאחר הלידה.
בעיה זו עשויה להופיע לראשונה מיד לאחר הלידה באופן חד פעמי או לקרות גם לאחר משכב הלידה ואף להתפתח בתקופה מאוחרת יותר, ולהופיע לסירוגין או מדי פעם, גם אם לא היו תופעות דומות לפני או במהלך ההריון . בנשים שסבלו מדליפת שתן עוד לפני ההריון וגם במהלכו, היא עלולה להחמיר לאחר הלידה.
דליפת השתן לאחר הלידה קורית בשל חוסר יכולת שריר הסוגר (הספינקטר) למנוע יציאה של שתן מהשלפוחית.
לרוב דליפת השתן קורית בעיקר בשל חולשת שרירי רצפת האגן, וירידת תנגודת השופכה לעליה של הלחץ התוך בטני (מצב זה נקרא דליפת שתן במאמץ, שקורית למשל לאחר עיטוש, שיעול, צחוק או פעילות גופנית), או מתוך פעילות יתר בשריר השלפוחית (מצב הקרוי דליפת שתן מדחיפות, בו השתן "בורח" רק מתוך התחושה שצריך לשירותים), אך גם לעיתים בעקבות מילוי יתר של שלפוחית השתן (כאשר משהו מפריע לריקון בשופכה, עמו היצרות או אבן למשל), או בשילוב של המצבים.
בכל מצב של איבוד שתן מומלץ לפנות ליעוץ רפואי.
מהם הגורמים לבריחת שתן לאחר הלידה?
באופן כללי, בגברים ובנשים, לרצפת האגן תפקיד מרכזי ביציבה, תנועה והפחתת עומס מהגב (שרירי הליבה), וגם תמיכה באברי הבטן השונים, בעזרה בשליטה במערכת השתן והעיכול בהתרוקנות והתאפקות (שתן וצואה). בנוסף, יש לרצפת האגן חשיבות מרכזית לתפקוד מיני תקין ובנשים כמובן גם נשיאת הריון ולידה. כל אלו מצריכים מבנה אגני חזק מחד וגמיש מאידך ותפקוד תקין של המוח, אברי האגן, השרירים, הרצועות והעצמות באגן.
בעת הריון ובעקבות לידה, ישנו עומס ניכר על שרירי רצפת האגן : שינויים שעוברים על אברי האגן בעת ההריון (עליה במשקל הגוף, השפעה הורמונאלית ועוד), לחץ משמעותי של התינוק העובר בתעלת הלידה באגן, לחיצות ומאמץ ניכר בעת הלידה, לידת מכשירים ואף ניתוחי קיסרי- כולם מצבים שיכולים להביא לחולשה של שרירי רצפת האגן ולבריחת שתן לא רצונית לאחר הלידה, בעיקר במאמץ, בכל מיני מצבים שמביאים לעלית הלחץ התוך בטני - כמו שיעול, עיטוש, צחוק או הרמת משא כבד ובעת ביצוע פעילות גופנית הכוללת הליכה מהירה, קפיצה או ריצה.
מהן דרכי הטיפול בבריחת שתן לאחר הלידה?
הכנת הגוף להריון וללידה ומניעת חולשת שרירי רצפת האגן בתרגול מקדים יכולה לעזור למנוע דליפת שתן בעת ההריון וגם לאחריו.
בנוסף, שמירת משקל תקין ותזונה נאותה, הקפדה על שתיה מספקת, מניעת עצירות ושימוש בסיבים תזונתיים, והפחתת גריינים לשלפוחית כגון קפאין ואלכוהול, יכולים לסייע ולמנוע גירוי יתר לריקון השלפוחית ואיבוד שתן מתוך תחושת דחיפות.
חיזוק שרירי רצפת האגן בפיזיותרפיה ייעודית ולמידת תרגילים שניתן להמשיך ולבצע גם לאורך ההריון ולאחר הלידה מהווים את הנתח העיקרי במניעה וטיפול בדליפת שתן במאמץ לאחר הלידה. פיזיותרפיה לחיזוק שרירי רצפת האגן יכולה לעיתים לעזור גם במניעת דחיפות ואיבוד שתן מדחיפות, בעיקר בתרגול הדרגתי ומבוקר של הארכת משכי ההתאפקות (להתאמן "להחזיק" את השלפוחית מלאה כל פעם לקצת יותר זמן...)
במצבים בהם עיקר התלונה לאחר הלידה היא איבוד שתן מדחיפות, טיפול תרופתי ספציפי יכול בהחלט לעזור למניעת פעילות יתר של שריר השלפוחית ולאפשר הארכת משכי התאפקות. בארץ תרופות אלו כלולות בסל הבריאות וזמינות בקופות החולים. יש להתייעץ לגבי נטילת תרופות אלו בעת הנקה.
לאחר הלידה באם חיזוק רצפת האגן לא שיפר את דליפת השתן במאמץ ניתן להציע טיפול ניתוחי בניתוח זעיר פולשני המבוצע דרך הנרתיק ובו מחדירים סרט סינתטי לתמיכה בשופכה. פעולה זו משפרת את תנגודת השופכה לעליה בלחץ התוך בטני. מדובר בניתוח המבוצע בהרדמה ומצריך אשפוז קצר.
ניתן גם לשלב טיפול תרופתי לאחר הניתוח בהתאם לצורך.
