ערמונית מוגדלת, מצב הנקרא גם היפרפליזה שפירה של הערמונית, הוא תהליך גופני פיזיולוגי טבעי המתרחש בגברים בלבד, שבו בלוטת הערמונית מוגדלת אך אינה סרטנית. במקרים מסויימים הגדלה שפירה זו גורמת להפרעות בריקון השתן ולתסמינים מטרידים, אך ברי טיפול.
מהי הערמונית?
בלוטת הערמונית הנקראת גם "פרוסטטה" היא בלוטה דמוית אגוז המהווה חלק ממערכת הרבייה והשתן הגברית ותפקידה העיקרי הוא לייצר נוזל שנקרא "נוזל הערמונית", שהוא חלק משמעותי מנוזל הזרע. הערמונית ממוקמת באגן, מעל לחלחולת ומתחת לשלפוחית השתן, והיא מקיפה את צינור השופכה.
באופן טבעי, הערמונית מגיעה לגודלה התקין בסביבות גיל ההתבגרות ומאמצע העשור השלישי בחיים ממשיכה וגדלה בהדרגה עד סוף החיים. שינויים הורמונאליים ואחרים עשויים לגרום לגדילתה ולגרום להפרעות במתן השתן או בתפקוד המיני של גברים.
גורמים להגדלה של הערמונית
תאוריות שונות מנסות להסביר את הסיבות לגדילה של הערמונית, שאינן ידועות:
ראשית, בכל תאי גוף האדם קיימים תהליכים מבוקרים פיזיולוגיים של השמדה עצמית (Programed cell death). יתכן ובשל תקלה בתהליכים אלו בתאי הערמונית עם העליה בגיל, נגרמת עליה במספר התאים וגדילה של הבלוטה. בנוסף, גם תהליכים בין תאיים בהשפעת הורמונים, פקטורי גדילה וחומרים אחרים משפיעים ומשנים את קצב ריבוי התאים האחראים על גדילת רקמת הערמונית.
מבחינה הורמונאלית, שינויים ברמות ההורמון הגברי טסטוסטרון יכולים להשפיע על גדילת יתר של הערמונית, בעיקר בשל צורתו הפעילה (דיהידרוטסטוסטרון- DHT) המצויה ביתר בערמונית עם העלייה בגיל. מחקרים הראו שהפחתה ברמות DHT מביאה להקטנה הערמונית. מאידך, במחקרים אחרים נצפה שדווקא הפחתה של רמות טסטוסטרון המיוצר באשכים בהתאם לעליה בגיל, הקורית במקביל לעליה ברמות אסטרוגן (ההורמון הנשי) בגוף הגבר, גם כן עם העליה בגיל, עשויה להביא לשגשוג יתר של תאי בלוטת הערמונית.
גורמי סיכון
גורמי הסיכון להגדלת בלוטת הערמונית כוללים:
גיל: ברוב המקרים, התופעה של ערמונית מוגדלת מתרחשת אצל גברים מעל גיל 50, ונדיר ביותר למצוא אותה אצל אנשים בני פחות מ-40.
היסטוריה משפחתית: נמצא כי יש בסיס גנטי להתפתחות התופעה, כך שהיא בדרך כלל מופיעה בקרב מספר גברים באותה משפחה.
מחלות רקע: מחקרים מראים כי סוכרת, מחלות לב ושימוש בחוסמי בטא עלולים להגביר את הסיכון לסבול מערמונית מוגדלת.
סגנון חיים: השמנת יתר וחוסר פעילות גופנית מהווים אף הם גורמי סיכון משמעותיים.
תסמינים
תסמיני הפרעה למתן השתן בשל הגדלה שפירה של הערמונית אינם ספציפיים ועשויים להשתנות בין אדם לאדם ואף נוטים להחמיר לאורך זמן
תסמינים נפוצים כוללים:
-
תכיפות למתן השתן (מס' רב של התרוקנויות)
- דחיפות למתן השתן (צורך עז ומיידי להתרוקן)
- היסוס תחילי: קושי להתחיל בריקון השתן
- זרם שתן חלש ומקוטע
- תחושת חוסר התרוקנות
- נוקטוריה : קימות בלילה לריקון שתן
- דליפת שתן במקרים מסויימים, מטיפטוף בסיום הריקון ועד איבוד שתן לא רצוני בשל מילוי יתר של השלפוחית
תסמינים נפוצים פחות כוללים:
- אצירת שתן: חוסר יכולת לתת שתן, לרוב מלווה בתפיחות של הבטן וכאב בשיפוליה
- המטוריה : הופעת דם בשתן
כיצד מאבחנים מצב של ערמונית מוגדלת?
האבחון של ערמונית מוגדלת נעשה במספר שלבים:
- היסטוריה רפואית ובדיקת סימפטומים: הרופא יברר את ההיסטוריה הרפואית של המטופל (מחלות הרקע, הרגלים, נטילת תרופות קבועות וניתוחים בעבר), וישאל על התסמינים שהוא חווה.
- בדיקה גופנית: הרופא יבדוק את אזור הבטן ואברי המין (פין ואשכים) וגם יבצע בדיקה רקטלית להערכת גודל ומרקם הערמונית.
- בדיקות שתן: לצורך בדיקת זיהומים או בעיות אחרות.
- בדיקות דם: לצורך בדיקת רמת אנטיגן הערמונית הספציפי (PSA), שיכולה להיות מוגברת במצבים של ערמונית מוגדלת או סרטן הערמונית, ורמות קראטינין- להערכת התפקד כלייתי.
- דיקות הדמיה: בדיקת אולטרסאונד דרכי השתן להערכת הכליות, השלפוחית, גודל הערמונית ושארית השתן לאחר התרוקנות.
- במקרים ספציפיים יוחלט על צורך בבדיקה זעיר פולשנית כגון ציסטוסקופיה לשלילת היצרות שופכתית, והערכה נוספת לגודל הערמונית ודרגת חסימת מוצא שלפוחית השתן.
- במקרים שיצדיקו זאת, ניתן לשלב בדיקות נוספות להעמקת הבירור: בדיקת זרימת שתן UROFLOWMETRY – הערכת נפח קצב ומהירות ההשתנה (לא פולשנית) ובבדיקת אורודינמיקה בעזרת קתטר, המעריכה את פעילות השלפוחית והסוגר. בדיקה זו מבוצעת בעיקר למצבים שאינם ברורים חד משמעית לצרכי החלטה על טיפול .
דרכי התמודדות עם ערמונית מוגדלת
הטיפול בערמונית מוגדלת עשוי להשתנות בהתאם לגיל, המצב הבריאותי ומצב הערמונית. במקרים רבים, ניתן לנהל את התסמינים בעזרת שינויים באורח החיים וטיפולים שמרניים:
- שינויים באורח החיים: חשוב מאוד לצרוך תזונה בריאה ומאוזנת (ים תיכונית), העשירה בוויטמינים, מינרלים, חלבון וסיבים תזונתיים. בנוסף, הפחתת שתייה של נוזלים בשעות הערב, הימנעות ממשקאות המעודדים השתנה תכופה כמו קפאין ואלכוהול, והקפדה על מתן שתן באופן קבוע- יכולים להקל על התסמינים. כמו כן, ניתן לבצע תרגילים לחיזוק רצפת האגן כדי להפחית את דליפת השתן ותחושת הדחיפות. חיזוק רצפת האגן משפר את השליטה בסוגרים, דבר שעשוי אפילו לייתר את הצורך להשתמש במוצרי ספיגה / תחתונים לבריחת שתן. בנוסף, חשוב להקפיד על שגרה בריאה של כושר גופני.
- מוצרי ספיגה ייעודיים: אלו נועדו לשימוש במקרים של דליפת שתן, או לשימוש מונע במקרים של תחושות למתן שתן בתכיפות גבוהה. ניתן להשתמש במגוון מוצרי ספיגה איכותיים כמו תחתונים סופגים או סוגים שונים של תחבושות לבריחת שתן , שנועדו לספוג את השתן בצורה הגיינית ונוחה.
- טיפול טבעי: נטורופתים ממליצים על מספר צמחי מרפא טבעיים שיכולים להקל על התסמינים, בהקטנת הבלוטה או במניעת הגדלה נוספת. הצמחים שנבדקו במחקרים קטנים יחסית כוללים דקל ננסי, זרעי דלעת וליקופן. ניתן למצוא תוספי תזונה שונים המכילים שילוב של הצמחים הללו ולשלבם בטיפול הפורמאלי באלו שסובלים מערמונית מוגדלת. חשוב להדגיש שרוב התוספים הצמחיים לא נבדקו מחקרית ולא ניתן לדעת מה תהיה השפעתם אך הם מאוד פופולריים בשוק.
- תרופות: ישנן תרופות רבות (שנבדקו והוכחו מחקרית) שמסייעות לתסמינים (למשל שיפור זרם השתן, מניעת דחיפות), בהשפעתן על סוגר השתן או בהשפעה על שרירי השלפוחית, או תרופות שמקטינות את גודל הערמונית. השימוש בתרופות הללו עלול לעיתים לגרום לתופעות לוואי שונות, בהתאם לסוג ולמינון הטיפול התרופתי שנקבע לכל מטופל. הרופא יכול להמליץ על שילוב של מספר תרופות כדי להגיע לתוצאה אופטימלית
אילו טיפולים נוספים קיימים לערמונית מוגדלת?
אם שינויים באורח החיים ותרופות אינם מספיקים, ישנם טיפולים ניתוחיים לערמונית מוגדלת:
- ניתוחי TURP: ניתוח להסרת חלק מהערמונית דרך השופכה, שהוא הניתוח הנפוץ ביותר לטיפול בערמונית מוגדלת; פרוצדורות להסרת רקמת הערמונית דרך השופכה תוך שימוש באנרגיות כמו הולמיום לייזר (HOLEP), לייזר ירוק (PVP) או תרמותרפיה (TUMT) יכולים להקטין את גודל הערמונית ללא צורך בהליך ניתוחי גדול.
- טיפולים זעיר-פולשניים: (שאינם בקווים המנחים המומלצים ובישראל אינם בסל הבריאות) שיטות כמו Urolift או צנתור עורק הערמונית Prostatic Artery Embolization (PAE) שיכולות לעזור בהקטנת גודל הערמונית, ולשפר את זרימת השתן.
מניעת ערמונית מוגדלת – האם זה אפשרי?
צריך לזכור שהגדלת הערמונית היא חלק מתהליכים טבעיים בגוף הגבר שקורים עם הגיל. ניתן לצמצם את התסמינים שקורים בשל הגדלת הערמונית באמצעות שמירה על אורח חיים בריא. פעילות גופנית סדירה, תזונה מאוזנת ושמירה על משקל גוף תקין יכולים לסייע. בנוסף לכך, גם הימנעות מעישון ומצריכת אלכוהול מוגזמת עשויה לתרום להפחתת הסיכון להפרעות במתן השתן בשל הגדלת הערמונית ואף למנוע סרטן בשלפוחית ובערמונית.
סיבוכים אפשריים
ברוב המקרים, הגדלה שפירה של הערמונית אינה גורמת לסיבוכים מלבד ההשפעה הישירה על שלפוחית השתן . עם זאת, במקרים חמורים ולאורך זמן יכולות להתרחש תופעות כגון:
אצירת שתן – בשל חסימה מוחלטת של דרכי השתן: זוהי תופעה מסוכנת המחייבת החדרת קטטר לשופכה לשם ניקוז השתן. יומלץ במקביל על טיפול בתרופות אך אם הריקון לא משתפר, לעיתים יידרש אף ניתוח.
דלקות בדרכי השתן: חוסר יכולת לרוקן את השלפוחית באופן תקין מגביר את הסיכון לזיהום בדרכי השתן. במקרה של זיהומים חוזרים ונשנים, ייתכן שהרופא ימליץ על טיפול תרופתי לשיפור הריקון או ניתוח להסרת חלק מן הערמונית .
אבנים בשלפוחית השתן: כשהשתן עומד בשלפוחית ולא מתרוקן, חלקיקי החומרים שבתוכו עשויים לשקוע וליצור אבנים מינרליות שעשויות לגרום לדימום, זיהומים וכאב. אבן בשלפוחית עשויה לגרום לחסימה בזרימת השתן והטיפול בה יצדיק ניתוח.
נזק קבוע לשלפוחית השתן: שלפוחית שאינה מתרוקנת יכולה להימתח ולהיחלש עם הזמן. כתוצאה מכך, היא אינה יכולה להתכווץ כראוי, דבר שמחמיר את התופעה והופך את ריקון השלפוחית לקשה יותר בכל יום שעובר.
נזק לכליות: אצירת שתן עשויה לגרום לחזרת שתן מהשלפוחית לכליות ובכך לפגוע בתפקודן, במצב שנקרא "אורופתיה חסימתית" שמסכן את התפקוד הכליתי והבריאות הכללית .
מתי כדאי להיבדק?
גברים מעל גיל 50 צריכים לשקול להיבדק באופן קבוע. אם ישנם תסמינים כמו קושי במתן שתן, תחושות תכיפות ודחיפות להטלת שתן או הימצאות דם בשתן, יש לפנות לרופא בהקדם. גם גברים עם היסטוריה משפחתית של סרטן בערמונית צריכים להיות מודעים יותר, ולהיבדק מוקדם יותר.
לסיכום, ערמונית מוגדלת היא מצב רפואי שכיח אך ניתן לניהול. עם הטיפול הנכון וההתנהלות המתאימה, ניתן לשפר את איכות החיים ולמנוע סיבוכים.
נכתב ע"י ד"ר שירה חתומי, מומחית באורולוגיה בשיתוף דיפנד
