במהלך תהליך הזקנה, סובלים קשישים רבים מתופעות בריאותיות שונות. חלקן טבעיות ו"נורמליות" ומיוחסות לגיל המתקדם ולתהליכי ההזדקנות הרגילים, למשל בריחת שתן. תופעות אחרות, לעומתן, מהוות תמרורי אזהרה המעידים על מחלות שונות. אחת מהמחלות הללו, היא לא ספק דמנציה (שיטיון, בעברית). לדמנציה שלבים שונים ובשל אופייה ההדרגתי, סימניה הראשונים עלולים להטעות את החולה ואת סביבתו הקרובה. ככלל, דמנציה היא מחלה הפוגעת בעיקר באנשים מבוגרים, במהלכה – ובאופן הדרגתי – נפגעת יכולת החשיבה הקוגניטיבית והיכולת הרגשית וההתנהגותית (תפקוד מנטלי). אדם שלוקה בדמנציה סובל לרוב מפגיעה הדרגתית בזיכרון, ביכולת החשיבה, באיבוד חוש ההתמצאות בזמן ובמרחב, ובקושי לזהות אנשים אותם הוא מכיר. בנוסף, מתלווה לסימפטומים אלו קושי לבצע פעולות שגרתיות, וכן חוסר יכולת לקיים תקשורת תקינה עם הסביבה, תחושות של בלבול, כעס, חשדנות, לעיתים גם אלימות, ולפעמים גם פגיעה ביכולות הפיזיות.
על פי נתונים שנאספו במהלך השנים עולה כי כ-10% מהאוכלוסייה בגילאי 65 ומעלה לוקים בדמנציה, כשהשכיחות למחלה עולה עם הגיל. כיום חיים בישראל כ-150,000 חולי דמנציה וככל שתוחלת החיים תעלה – כך מספרם עלול לעלות בשנים הקרובות.
שכחה ובלבול: דמנציה או "סתם" זקנה?
בשל אופיה ההדרגתי והמתעתע משהו, מתקשים ילדים רבים לשים לב לדקויות השונות בשינוי ההתנהגותי החל בהוריהם הקשישים. בלבול ושכחה כשלעצמם, שכיחים מאוד בגילאים אלו, ולא כל מקרה בו הורה מבוגר שוכח דבר מה – מעיד בהכרח על דמנציה.
יחד עם זאת, יש לשים לב למקרים בהם השכחה או הבלבול עלולים לגרום לסכנה מוחשית או שהם מעידים על שיבוש בחוש השיפוט, כך למשל, אם הורה שוכח לכבות את הגז בביתו, מבצע פעולות העלולות לסכן אותו או את סביבתו או לא מזהה כלל את המעגל החברתי הקרוב אליו. במקרים אלו יש לפנות לרופא משפחה לאבחון ראשוני, ולהמשך טיפול ואבחון מקצועי מעמיק יותר בידי גריאטר, נוירולוג או פסיכיאטר.
ככלל, ניתן לחלק את שלבי המחלה למספר שלבים: השלב הראשוני, בו החולה חש ירידה איטי אך רצופה בזיכרון. שלב זה עלול לגרום לבלבול רב בסביבתו הקרובה של בקשיש, שיטעו לחושב כי מדובר בתסמיני זקנה נורמליים וטבעיים. בשל כך, יש לשים לב היטב לדקויות קטנות ולשינויים הדרגתיים בהתנהגות, ובכל מקום של ספק – לפנות לייעוץ רפואי.בשלב הביניים, יחולשיבוש בכושר ההתמצאות של האדם (לא זוכר איך להגיע לביתו או למקומות אותם מכיר היטב), קושי במציאת מלים ובשיקול הדעת, הפרעות התנהגות כמו זעם, תוקפנות, חשדנות או הסתגרות, קושי בזיהוי אנשים קרובים או קושי בביצוע פעילויות שגרה יומיומיות, כמו להתלבש או להתרחץ באופן עצמאי. בשלב המתקדם יותר מתבטאת המחלה באי יכולת או רצון למלא את הצרכים הבסיסיים של האדם, כמו לאכול או לקום מהמיטה בבוקר.
מה ההבדל בין דמנציה לאלצהיימר?
דמנציה יכולה להיגרם על ידי מספר מחלות, כשהשכיחה שבהן היא מחלת האלצהיימר, בה לוקים כ-70% מחולי הדמנציה, והיא מאופיינת בהידרדרות הדרגתית בתפקוד הקוגניטיבי וההתנהגותי, הנמשכת לאורך 7-10 שנים. האלצהיימר מופיעה לרוב בקרב קשישים ללא סיבה ממוקדת, כשההנחה הרווחת היא שהיא נגרמת משילוב של גורמים גנטיים, סביבתיים ואורחות חיים מסוימים.
מעבר לאלצהיימר, ישנן מחלות נוספות שעלולות אף הן לגרום לתופעות של דמנציה, כמו אירוע מוחי, מחלת הפרקינסון ודמנציה באונה הקדמית. הסימפטומים של מחלות אלו שונים ממחלת האלצהיימר, כך למשל, אדם שעבר אירוע מוחי וסובל מנזק מוחי, עלול להיפגע יותר בכל הקשור בשפה, בעוד זכרונו נשאר תקין יחסית. בנוסף, ישנם גורמים הפיכים שעלולים לגרום לתופעות דמנציה, כמו מחסור בוויטמין B12, התייבשות כרונית, דלקת פנימית ועוד. ברוב המקרים, כאשר מטפלים נכון במקור הבעיה, רוב הסימפטומים הללו משתפרים בהדרגה ולעיתים אף נעלמים כליל.
איך מאבחנים דמנציה?
אבחון דמנציה נעשה בדרך כלל בידי מספר גורמים רפואיים מקצועיים, כמו פסיכו-גריאטר, נוירולוג ופסיכיאטר. מעורבותם של מספר גורמי המקצוע חיוני וחשוב על מנת לוודא שהסימפטומים מהם סובל הקשיש, קשורים ישירות לדמנציה, ולא נובעים ממצבים רפואיים אחרים, כמו תופעות לוואי לאחר ניתוח, מחסור בוויטמינים, דיכאון קליני או כתוצאה ממחלות דומות אחרות.
לדמנציה תסמינים שונים שהחולה יכול לדווח עליהם. הבדיקה הקלינית עצמה מבוססת בעיקר על התסמינים שמוסרים החולה ובני משפחתו וכוללת בדיקה נוירולוגית כללית ובדיקה ספציפית להערכת התפקוד של הקשב, הזיכרון, השפה, יכולת החישוב, יכולת ההתמצאות, קרוא וכתוב, תפיסת המרחב, כושר השיפוט ושימוש בהיגיון בריא. בסיום המבדק, מקבל החולה ציון המציין את קיומה של דמנציה ואת מידת החומרה שלה. מעבר לכך, עובר המטופל גם בדיקות הדמיה של המוח ובדיקות נוספות.
לאחר שנקבע האבחון הסופי, ימליץ הצוות הרפואי על הטיפול המתאים ויספק הדרכה והכוונה להמשך הטיפול עבור החולה ובני משפחתו
טיפול תרופתי או גירוי חושי? דמנציה טיפול:
דמנציה, ובכלל זה גם מחלת האלצהיימר, מוגדרת כיום כמחלה חשוכת מרפא, אולם עדיין עולם הרפואה מציע מספר תרופות האמורות להקל על הסימפטומים שלה. ככלל, מדובר בכמה סוגי תרופות שתפקידן לעכב את תסמיני המחלה, לשפר את התפקוד הקוגניטיבי ולטפל בהפרעות התנהגות שונות, אם התעוררו. מיותר לציין, שתרופות אלו מחייבות מרשם רופא ומעקב רפואי צמוד אחר תופעות לוואי כתוצאה מנטילת התרופה.
מעבר לטיפול התרופתי, קיימים גם לא מעט טיפולים משלימים, המסייעים לחולים לשפר את יכולותיהם התפקודיות והמנטליות. טיפולים אלו כוללים השתתפות בקבוצות תמיכה ייעודיות הממוקדת בתופעות המחלה או ריפוי בעיסוק המתמקד בחיזוק הפעילות הקוגניטיבית באמצעות גירויים חושיים, כמו כתיבה, ציור, יצירה, משחקי זיכרון, תרגילי התעמלות ועוד.
האם אפשר למנוע דמנציה?
לא מעט מומחים ברחבי העולם מניחים כי מחצית ממקרי הדמנציה נובעים מגורמי סיכון הקשורים באורח החיים, כמו עישון, תזונה לא מאוזנת, חוסר בפעילות גופנית, השמנת יתר, סכרת, יתר לחץ דם וצריכת אלכוהול מוגברת. טיפול מוקדם בגורמי סיכון אלו, תוך שינוי אורח החיים הלקוי או לפחות הפחתת חלק מהתסמינים – יש בהם כדי להפחית משמעותית את מספר חולי הדמנציה בעתיד.
